פסק-דין בתיק עמ"ש 49212-02-12

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט א. זגורי), מיום 15.01.12 בתמ"ש 9048-10-10 ובתמ"ש 8895-10-10, בעניין תביעת המערערת לפיצוי בגין גירושיה בעל כורחה ותביעתה לפיצוי כספי בגין המיטלטלין אשר הותירה בחזקת המשיב לאחר פרידתם.

רקע והליכים קודמים:

1.    המערערת הינה חסויה ופסולת דין, אביה משמש כאפטרופסה עפ"י צו של ביה"ד השרעי.

2.    המערערת והמשיב נישאו ביום 27.09.04.

3.    ביום 27.10.07 נפרדו הצדדים, עפ"י טענת המערערת המשיב גרש אותה מביתם תוך הפעלת אלימות ומבלי שאפשר לה לאסוף את חפציה. המערערת חזרה להתגורר בבית הוריה ואילו המשיב נותר בביתם כשבחזקתו הרכוש המשותף.

4.    ביום 26.01.08, לאחר פרידת הצדדים, נולדה ביתם המשותפת אשר נמצאת בחזקת המערערת.

5.    המשיב הגיש תביעה לגירושין לביה"ד השרעי ותביעתו התקבלה. המערערת ערערה לביה"ד השרעי לערעורים אשר קבע כי מחלתה הנפשית אינה עילה לגירושין והחזיר את התיק לבירור ביה"ד קמא.

6.    בשלב זה ומבלי להמתין לתוצאות בירור ההליך בביה"ד השרעי, שלח המשיב מכתב לאבי המערערת בו צוין כי הוא מגרש את ביתו החל מיום 24.03.09. ביה"ד השרעי בפסק דינו מיום 07.05.09, אישר כי המערערת גורשה כפי המכתב.

7.    בנסיבות אלה, הגישה המערערת תביעה נזיקית בגין גירושיה על כורחה. בכתב התביעה נטען כי כאם חד הורית בחברה המוסלמית, יכולתה להינשא בשנית, נפגעה אנושות. עוד נטען כי הגירושין גרמו למערערת לדיכאון ולנזקים נפשיים. המערערת תבעה בנוסף השבת תכשיטי הזהב שנותרו בחזקת הבעל והשבת שווי מלוא המיטלטלין שנותרו בדירה חלף קבלתם בעין.

פסק דינו של בית המשפט קמא:

1.    פסק הדין ניתן עפ"י ס' 79 א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. נקבע כי המערערת גורשה בעל כורחה וכי סבלה ממחלה נפשית עובר לגירושיה.

2.    לעניין פסיקת הפיצויים בגין כורח הגירושין, נקבע כי במקרים רבים, אין צורך בראיה על הנזק שכן קיומו עולה מעצם הפרת החובה ע"י המזיק.

לא ניתן לחלוק על העובדה כי אקט הגירושין הסב למערערת סבל, צער ובושה. כן ניתן לקבל את הטענה כי הגירושין פגעו ביכולתה להינשא בשנית. עם זאת, אין להתעלם מעדות המערערת אשר הצהירה כי אין ברצונה להינשא שוב.

נקבע כי אין לפסוק פיצוי בגין הרס התא המשפחתי, שעה שהקטינה נולדה לאחר פרידת הוריה.

צוין כי המשיב משלם למערערת את גובה המוהר הדחוי בסך של 30,000 ש"ח (בתשלומים של 400 ש"ח בחודש).

עוד נקבע כי נזק נפשי לא הוכח, קשה להעריך אם נגרם נזק שכזה והאם ככל ונגרם, יש בו כדי החמרת מצבה הנפשי של המערערת.

לאור האמור נקבע כי גובה הפיצוי בגין גירושיה של המערערת בעל כרחה יעמוד על סך של 11,000 ש"ח לאחר ניכוי חוב המוהר הדחוי כלשון פסה"ד.

3.    לעניין סוגיית המיטלטלין, נקבע כי המערערת אינה זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה והיא רשאית תוך 7 ימים מיום מתן פסה"ד לקבל פיזית את המיטלטלין.